פרויקט צמרות בהרצליה:
השכנים יפוצו ﬠקב ירידת שווי בתיהם
אחרי 14 שנים של דיונים בווﬠדות התכנון ובבתי המשפט: תובﬠים מרמת
השרון קיבלו פיצוי בגין ירידת ﬠרך דירותיהם. בﬠקבות בניית מגדלי צמרות
בהרצליה
35 בﬠלי בתים פרטיים מרחובות השרון. השיפון וכצנלסון ברמת השרון הגישו תביﬠת פיצוי בגין ירידת ﬠרך ננסיהם נגד הווﬠדה המקומית לתכנון ובנייה רמת השרון וחברת שﬠרי רמת השרון. באמצﬠות ﬠורכי הדין גיל צבﬠ ומשה אשכנזי
מדובר בתוכנית לבנייה מגדלי צמרות בצפון רמת השרון בגבול הרצליה. שﬠרי רמת השרון היא החברה היומית של הפרויקט, שנכנסת בנעלי הווﬠדה המקומית בﬠניין השיפוי בגין התוכנית. הפיצוי ניתן לפי סﬠיף 197 לחוק התכנון והבנייה. שיﬠור ירידת הﬠרך נקבﬠ ﬠל ידי שמאי מכריﬠ ונﬠ בין 3.33% ל-16.06% משווי הנכסים.
התוכנית הפונﬠת חלה ﬠל 24 דונם בין הרחובות סוקולוב ויבנה. ואושרה ב-1999. במסגרת התוכנית. שונה ייﬠוד הקרקﬠ מתﬠשייה למגדלי מנורים ﬠם שטחים ציבוריים ומסחריים. ב-2002 הוגשה תביעת הפיצויים הראשונה, ובה טﬠנו השכנים כי התוכנית פוגﬠת בצורה מהותית בﬠרר הכנסים שלהם, שכן המגדלים נבנו בסמיכות של כמה מטרים מבתיהם – בשונה מהמצב לפני התוכנית. שלטﬠנחם לא היתה כל כוונה לממשה, שבו היה שטח המיוﬠד לתﬠשייה.
תביﬠת הפיצויים נדחתה בווﬠדה המקומית ב-2003ְ וﬠל החלטה זו הגישו השכנים ﬠרר לווﬠרת הﬠרר לפיצויים והיטלי השבחה במחוז תל אביב. וﬠדת הﬠרר מינתה את השמאי ﬠדי נאור לשמאי מכריﬠ. והוא הגיש שומה מנרﬠת ב-2010ָ שבה קבﬠ שיﬠור פגיּﬠה שנﬠ בין5.26% ל-17.33% משווי הנכסים.
שﬠרי רמת השרון לא השלימה ﬠם השומה וﬠירﬠרה ﬠויה. מלבד ההפחתה בשיﬠור ירידת הﬠרך. ביקשה החברה פטור מתשלום פיצוי לפי סﬠיף 200 לחוק התכמן והבנייה. הכוטו מפיצוי אם מתקיימים שלושה תנאים מצטברים: הפגיﬠה חלה ﬠל 11 מקרים ייחודיים הקבוﬠים בחוק; הפגיﬠה בתחום הסביר; ואין זה מן הצדק לשלם פיצויים.
שנתיים נוספות נמשכו הדיורים בווﬠדת הﬠרר סביב השומה המכרﬠת. והיא הושלמה כי 2012 ﬠם שיﬠור' פניﬠה נמוכים במﬠט. בשומה החדשה הבהיר השמאי את ירידת הﬠרך בהתחשב בהתפתחות ﬠירונית ובﬠלת אופי של בנייה נמוכה. לﬠומת ירידת ערך בהתחשב בהתפתחות ﬠירונית של בנייה רווייה.
שﬠרי רמת השרון המשיכה בהליכים המשפטיים. וב-2013 הגישה ﬠרעור מינהלי ﬠל החלטת וﬠדת הﬠרר לבית המשפט המחוזי. בפני השופט מאיר יפרח. בהסכמת הצדדים הוחזר הדיון לווﬠדת הﬠרר. אך זו החליטה שאין לה סמכות להמשיך את הטיפול בﬠניין – והחזירה את הדיון לבית המשפט המחוזי בפני השופטת מיכל אגמון-גונן.
אגמון-גונן נתנה להכרﬠת השמאי תוקף של החלמה. לגבי סﬠיף 200. פסקה כי לא כל שלושת התנאים המצטברים מתקיימים ובﬠיקר כי לא הוכח שהפגיﬠה היא סבירה. שכן היא הוﬠרכה ביריות ﬠרר מהותית של 3.33% ﬠד 160656 משווי הנכס. בנוסף. התכנית הפוגﬠת לא משרתת אינטרס ציבורי כמו בנייה של כביש אלא אינטרס פרטי של בﬠלי המגרש.
