ביהמ"ש קבע לאחרונה כי מתווך שלא הציג רישיון תיווך בתוקף, וכן מתווך שלא פעל בהתאם להוראות החוק בכל הקשור לקבלת עבודת התיווך – אינו זכאי לדמי תיווך.

גם אם מדובר במתווך מוסמך כל עוד לא הציג רישיון תיווך בתוקף, נכון למועד העסקה- אינו זכאי לדמי תיווך.

חוק התיווך הסדיר את העיסוק בתיווך מקרקעין וקבע הוראות ברורות לגבי מי שרשאי לפעול כמתווך.

החוק קובע כי מתווך מוסמך הוא מי שעבר הכשרה בהצלחה ונרשם בפנקס המתווכים.

האחריות שהוטלה על מתווכים במסגרת החוק מעבר להכשרה הנדרשת – נקבעה בצורת עריכת הסכם תיווך וחובות הגילוי והפרוט הדרושות במסגרתו. בתקנות המתווכים במקרקעין (פרטי הזמנה בכתב), תשנ"ז-1997, נקבעו הפרטים שיש לכלול בהסכם תיווך.

המחוקק קבע כי רק מי שהנו מתווך מוסמך שפעל בהתאם להוראות החוק יהיה זכאי לתגמול בצורת דמי תיווך שסוכמו מראש, בגין פעולותיו לתיווך במקרקעין.

בשנים האחרונות לאור הפעילות המוגברת בתחום הנדל"ן פעלו בשוק גורמים שאינם מוסמכים לתיווך במקרקעין וכן מתווכים שלא הקפידו על עקרונות וחובות המקצוע.

שוב ושוב אנחנו רואים תביעות של גורמים אלו בביהמ"ש לתשלום דמי תיווך.

בפסה"ד שניתן בימים אלו בפרשת זמיר, יצג משרדנו רוכשת נכס שכנגדה הוגשה תביעה לתשלום דמי תיווך בגין תיווך ברכישת בית מגוריה ביישוב נופי פרת.

לטענת התובע הוא פעל לתיווך ברכישת הבית עבור הנתבעת ואכן בשל פעולותיו רכשה הנתבעת את הבית. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי התיווך.

ביהמ"ש דחה את התביעה וקבע כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך – וזאת ללא כל קשר לפעולות שעשה או לא עשה עבור הנתבעת.

ביהמ"ש קבע כי התובע אינו זכאי לדמי תיווך שכן לא הציג רישיון תיווך בתוקף, נכון ליום העסקה – ומטעם זה בלבד יש לדחות את התביעה.

הזכות לקבלת דמי תיווך בעסקת מקרקעין מוקנית למתווך שהציג רישיון בתוקף, ומשלא הוכיח התובע כי הוא מחזיק ברישיון תיווך בתוקף הוא אינו זכאי לדמי תיווך.

התובע- המתווך, לא הצליח להוכיח את תביעתו והיא נדחתה במלואה ונפסקו נגדו הוצאות בסך של אלפי ₪.

בית המשפט הנכבד אימץ את עמדתנו המשפטית במלואה לפיה בהתאם לסעיף 14 (א)(1) לחוק המתווכים, בהעדר הצגת רישיון תיווך בתוקף, נכון למועד העסקה, אין זכות לקבלת דמי תיווך ולכן יש לדחות את התביעה.

בית המשפט הנכבד, מגדיל לעשות וקובע שעל אף שיש לדחות את התביעה רק מן הטעם שלא הוצג רישיון תיווך, דין התביעה להידחות גם מחמת העדרו של מסמך כתוב בין הצדדים.

לא רק שבמקרה זה לא הציג המתווך רישיון תיווך בתוקף הרי שהוא לא מילא את דרישות הכתב במילוי כנדרש של טופס הזמנת שירותי תיווך.

דרישת הכתב הקבועה בחוק בין היתר בסעיף 9 (א) לחוק המתווכים, מחייבת עריכת טופס הזמנת שירותי תיווך המפרט את כל פרטי העסקה הקבועים בתקנות.

העדר עריכת והחתמת טופס הזמנת שירותי תיווך שוללת את הזכות לקבלת דמי תיווך.

בענייננו בפרשת זמיר, טען התובע להחלת הלכת ההגינות כפי שבאה לידי ביטוי בתיקי תיווך שונים לרבות בפס"ד שניתן לאחרונה, שביכולתה להתגבר על דרישת הכתב המלא.

אולם בית המשפט הנכבד דחה את טענת התובע לזעקת ההגינות וכאמור דחה את התביעה לתשלום דמי התיווך וחייב את התובע באלפי שקלים הוצאות.

בית המשפט קבע כי לא היה כלל כתב, שהשלמתו מבוקשת בשם "ההגינות".

מעבר לכך התנהגות התובע, אשר יצר פערי אינפורמציה בין הנתבעת למוכרי הבית, בשאלת מחיר הבית – על מנת להשיא את רווחיו, רחוקה מ"הגינות" כמרחק מזרח ממערב, ולכן אינה מזכה אותו בהקלה בדרישת הכתב.

מדובר בפסק דין חשוב הן למתווכים והן לבעלי דירות ורוכשים.

משרדנו מתמחה, בין היתר, בייצוג תובעים ונתבעים בתחום התיווך ובתחום המקרקעין בכללותו.